במקרים רבים אני מנסה להביא לשינוי מהותי בהתייחסות בני הזוג לאתגר בפניו הם עומדים, תוך שימוש בעקרונות מגישת האימאגו שנוסחה על ידי דר' הרוויל הנדריקס, לפיה החיבור הזוגי האינסטינקטיבי איננו מקרי אלא מסתמך על רמזים לא מודעים שבני הזוג מתאימים לתהליך משותף של התפתחות וריפוי.

 

זוג שפגשתי לאחרונה נמצא בקונפליקט קשה על ציר עיקרי אחד. שניהם בילדותם לא חוו קביעות של תשומת לב מדודה ושל חיבור עם הוריהם, וכדי להתמודד עם הקושי הזה הם פיתחו דרכי פעולה שונות, אפשר להגיד הפוכות.

 

הוא למד לסמוך על הישרדות רציונאלית וויתר על ההבעה הרגשית. היא למדה להשתמש בהבעה רגשית תובענית כדי לספק את צרכיה. המפגש ביניהם היה עוצמתי כי התחושה הרומנטית אפשרה לה להביא לחייו רגשות ותחושות שהוא כבר מזמן לא האמין שקיימים אצלו. חלקים קפואים שלו התעוררו לחיים, והוא הרגיש מלא יותר וחי יותר. במקביל, חלקים באישיות שלה של רציונאליות ופרקטיות שהיו מאוימים ומוסתרים פרחו במפגש הרומנטי ביניהם וגם היא הרגישה שלמה יותר.

 

כאשר ההתרגשות הרומנטית שככה, החל הפער ביניהם לייצר קונפליקטים ואיומים חדשים ישנים. החלקים אצל שניהם שפרחו במפגש הרומנטי חזרו למצבם המאוים. עכשיו הוא אומר שהיא רגשנית, תלותית, פנטזיונרית ופזרנית והיא אומרת שהוא מנותק, לא נוכח, לא אכפתי וקמצן.

 

אותם מאפיינים שהלהיבו אותם הכי הרבה בהתחלת הקשר נעשו הכי קשים בהמשך. בלבו של התהליך יימצא הדיאלוג המקרב. עם התפתחות היכולת שלו לעמוד ללא בהלה מול ההבעה הרגשית שלה מוצעת לה אפשרות ריפוי שהרי סוף סוף מישהו מוכן להקשיב לה ולהכיל אותה, ובדומה גם בכיוון ההפוך.

 

בני הזוג מבינים שהקונפליקט ביניהם הינו אתגר טבעי ואפילו צפוי שתכליתו תהליך של התפתחות וריפוי, ושלצורך התהליך הזה הם מתאימים במיוחד. ההבנה הזו מסייעת להחלפת התוכנית הלוחמנית בין בני הזוג בתוכנית של שיתוף פעולה, וסוללת את הדרך לתחילתו של תהליך טיפולי מוצלח.