אחרי מספר דקות אני מצלצל לליאורה ואומר: חבל לי, היה לי קל יותר להחליט לבוא אתך אם היה לי זמן לחשוב על זה ואם זה היה משהו שהוא לגמרי בחירה עבורי. ליאורה ענתה: אתה רוצה לחנך אותי? כך הסתיימה השיחה.

 

קצת מאוחר יותר נסעתי לבית החולים ופגשתי שם את ליאורה ומבקרים נוספים. ליאורה חבקה אותי ואמרה: תודה אהובי.

 

מספר פעמים באירוע הזה לא התפניתי להקשיב ללב של ליאורה, והתוצאה הייתה ניתוק זמני.

 

כאשר ליאורה שאלה אם אני אבוא אתה, נתתי מקום למחשבות שלי ולשיקולים שלי, אבל לא התעכבתי להבין אותה, מדוע חשוב לה שאבוא אתה.

כמו לדוגמה – יעזור לך אם אהיה שם אתך?

 

כאשר ליאורה אמרה שאני אף פעם לא בא, חשבתי שזה לא הוגן ולא נכון כי כן באתי לפעמים ובכלל מה היא רוצה להשיג באמצעות תלונות והאשמות? לא הקשבתי לכאב העמוק שלה.

כמו לדוגמה – את מרגישה לבד בדאגה לאביך?

 

כאשר היא שאלה אותי אם אני רוצה לחנך אותה אומנם חשבתי איך להביא אותה לתקשר בצורה שאני מכיר ומוקיר. לא הקשבתי למה שהיא באמת רוצה להגיד לי.

כמו לדוגמה – את רוצה שאני אשתדל להבין מה חשוב לך, איך שתגידי את זה?

 

עדיין לומד...

 

ליאורה קראה מה שכתבתי ואמרה: תודה על השיתוף, אני מבינה עכשיו יותר כמה חשוב לך לעשות דברים מבחירה, מהכוונה הטובה שלך, גם אני למדתי מזה משהו. בחצי צחוק הוסיפה: תבוא אתי לקניות?